נפגעי עבודה שקיבלו הכרה בביטוח הלאומי בדרגת נכות יציבה של 20% ומעלה, עשויים להיות זכאים להוון את הקצבה – כלומר, להמיר את התשלום החודשי במענק חד־פעמי. מטרת ההיוון היא לאפשר לנפגע להשתמש בכסף לצרכים שיקומיים או כלכליים מידיים.
עם זאת, חשוב להבין את המשמעות המשפטית של ההיוון:
כאשר מדובר בהיוון קבוע וסופי – למשל עד גיל פרישה – נוצר למעשה ניתוק קשר בין הנפגע לבין המוסד לביטוח לאומי. המשמעות היא כי גם אם חלה החמרה במצב הרפואי, לא ניתן עוד להגיש בקשה להחמרת מצב, משום שהזכאות לקצבה הסתיימה באופן מוחלט.
לעומת זאת, כאשר מדובר בהיוון לתקופה מוגבלת – לדוגמה לשלוש או חמש שנים – מדובר בהיוון זמני בלבד. עם תום התקופה, הקצבה מתחדשת, ובמועד זה ניתן להגיש בקשה להחמרה ולבחון מחדש את דרגת הנכות.
לכן, לפני שמחליטים על היוון, חשוב לבחון היטב את ההשלכות – הן הכלכליות והן המשפטיות – ולוודא שההיוון לא פוגע בזכויות עתידיות במקרה של שינוי במצב הבריאותי.
