תביעת רשלנות רפואית היא תביעה מורכבת, ולעיתים חולף זמן רב עד שהמטופל מבין שהנזק שנגרם לו עשוי להיות קשור לטיפול רפואי לקוי. לכן אחת השאלות הראשונות שחשוב לבדוק היא: האם התביעה עדיין לא התיישנה?
בישראל, הכלל הבסיסי הוא שתביעה אזרחית שאינה במקרקעין מתיישנת בדרך כלל לאחר שבע שנים. תקופת ההתיישנות מתחילה, ככלל, ביום שבו נולדה עילת התביעה. כלומר, לא תמיד מדובר ביום שבו המטופל הרגיש שנגרם לו נזק, אלא במועד שבו התגבשו העובדות שמאפשרות להגיש תביעה.
עם זאת, בתביעות רשלנות רפואית קיימים מצבים שבהם חישוב ההתיישנות מורכב יותר — במיוחד כאשר מדובר בקטינים, בנזק שהתגלה באיחור, במעקב רפואי ממושך או בטיפול שהשלכותיו התבררו רק לאחר זמן.
מהי התיישנות ברשלנות רפואית?
התיישנות אינה אומרת בהכרח שהתביעה “לא נכונה” או שלא נגרם נזק. המשמעות היא שבחלוף תקופת הזמן הקבועה בחוק, הנתבע יכול לטעון שהתביעה הוגשה מאוחר מדי.
חשוב לדעת: בית המשפט אינו מעלה בדרך כלל טענת התיישנות מיוזמתו. על הנתבע לטעון להתיישנות בהזדמנות הראשונה. אם הטענה מתקבלת, התביעה עלולה להידחות מבלי שבית המשפט ידון לעומק בשאלה האם הייתה רשלנות רפואית.
לכן, כאשר קיים חשד לרשלנות רפואית, מומלץ שלא להמתין לשלב שבו התיק “כמעט מתיישן”, אלא להתחיל באיסוף החומר הרפואי מוקדם ככל האפשר.
הכלל המרכזי: שבע שנים
ברוב תביעות הרשלנות הרפואית, תקופת ההתיישנות היא שבע שנים ממועד היווצרות עילת התביעה. לדוגמה, אם מדובר בניתוח שבוצע ברשלנות, בטיפול תרופתי שגוי או באיחור באבחון מחלה — יש לבדוק מתי התרחש המעשה או המחדל הרפואי, מתי נגרם הנזק ומתי ניתן היה לדעת עליו.
עם זאת, בתיקים רפואיים רבים התמונה אינה פשוטה. לעיתים המטופל מגלה רק לאחר שנים שהאבחון היה שגוי, שהטיפול שקיבל לא היה מתאים, או שהנזק שנגרם לו קשור למעשה לטיפול קודם.
נזק שהתגלה באיחור
אחד הנושאים החשובים ביותר בהתיישנות ברשלנות רפואית הוא מצב שבו הנזק לא התגלה מיד.
סעיף 89 לפקודת הנזיקין קובע כללים מיוחדים לגבי מועד תחילת ההתיישנות בתביעות נזיקין. כאשר עילת התביעה היא נזק שנגרם עקב מעשה או מחדל, המועד עשוי להיות יום אירוע הנזק; ואם הנזק לא התגלה ביום שבו אירע — יום גילוי הנזק. עם זאת, במקרים מסוימים קיימת מגבלה של עשר שנים ממועד אירוע הנזק.
בנוסף, חוק ההתיישנות מתייחס למצב שבו העובדות המהוות את עילת התביעה נעלמו מן התובע מסיבות שלא היו תלויות בו, ושגם בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן. במצב כזה, תקופת ההתיישנות עשויה להתחיל במועד שבו נודעו לתובע העובדות הרלוונטיות.
בפועל, מדובר באחד התחומים המורכבים ביותר בדיני ההתיישנות, ולכן אין להניח באופן אוטומטי שהתביעה התיישנה — אך גם אין להניח שהיא עדיין פתוחה.
התיישנות בתביעות של קטינים
כאשר הנפגע הוא קטין, יש כלל מיוחד: התקופה שבה טרם מלאו לתובע 18 שנים אינה נספרת במניין ההתיישנות. לכן, בתביעת רשלנות רפואית של קטין, תקופת ההתיישנות מתחילה בדרך כלל רק מגיל 18, והתביעה עשויה להתיישן בגיל 25.
דוגמה נפוצה לכך היא רשלנות רפואית בלידה, שגרמה נזק ליילוד. במקרים כאלה, תביעת הילד עצמו עשויה להיות מוגשת שנים רבות לאחר הלידה. עם זאת, יש להבחין בין תביעת הילד לבין תביעת ההורים, שלעיתים עשויה להתיישן מוקדם יותר.
התיישנות בתביעות היריון, לידה ואי־גילוי מומים
בתיקים של רשלנות רפואית בהריון, אי־גילוי מומים בעובר, בדיקות גנטיות שגויות או מעקב היריון לקוי, חשוב במיוחד לבדוק מי בעל עילת התביעה ומתי נולדה העילה.
לא תמיד נכון להניח שתביעה הקשורה לילד פתוחה עד גיל 25. במקרים מסוימים, במיוחד כאשר מדובר בטענה שההורים לא קיבלו מידע רפואי בזמן ולא יכלו לקבל החלטה מושכלת לגבי המשך ההיריון, עשויה להיות חשיבות לשאלה האם עילת התביעה היא של ההורים, של הילד או של שניהם.
לכן, בתיקים של רשלנות רפואית בהריון, אי־אבחון מומים בעובר או רשלנות רפואית בלידה, יש לבצע בדיקה פרטנית של סוג התביעה, מועד גילוי הנזק, זהות התובעים והמסמכים הרפואיים.
למה חשוב לאסוף את הרשומה הרפואית מוקדם?
גם כאשר נראה שיש עוד זמן עד להתיישנות, מומלץ לפעול מוקדם. תביעת רשלנות רפואית מחייבת כמעט תמיד בדיקה של מלוא הרשומה הרפואית, ולעיתים גם חוות דעת רפואית של מומחה.
חוק זכויות החולה מחייב מטפל לתעד את מהלך הטיפול ברשומה רפואית, ונותן למטופל זכות לקבל מידע רפואי מהרשומה, לרבות העתק.
במקרים רבים יש צורך לאסוף:
* סיכומי אשפוז;
* דוחות ניתוח;
* תוצאות בדיקות דם והדמיה;
* תיק מעקב היריון;
* תרשימי מוניטור בלידה;
* דוחות פתולוגיה;
* תיעוד ביקורים בקופת חולים;
* טופסי הסכמה מדעת;
* התכתבויות והפניות לרופאים מומחים.
איסוף מוקדם מאפשר להבין אם קיימת עילה אמיתית, לאתר מומחה מתאים ולהימנע ממצב שבו התביעה נחסמת בגלל איחור.
האם פנייה לעורך דין עוצרת את ההתיישנות?
לא. עצם הפנייה לעורך דין, פתיחת בירור, איסוף מסמכים או פנייה למוסד הרפואי אינם עוצרים בהכרח את מרוץ ההתיישנות.
כדי לעצור את ההתיישנות נדרש בדרך כלל הליך משפטי מתאים, כגון הגשת תביעה לבית המשפט. לכן, כאשר מועד ההתיישנות קרוב, יש חשיבות לבדיקת לוחות הזמנים בדחיפות.
מתי כדאי לבדוק התיישנות ברשלנות רפואית?
כדאי לבצע בדיקה משפטית כאשר מתקיים אחד מהמקרים הבאים:
* עברו כמה שנים מאז הטיפול הרפואי;
* הנזק התגלה רק לאחר זמן;
* מדובר בילד שנפגע בלידה או בילדות;
* הייתה אבחנה מאוחרת של מחלה;
* התגלה מום שלא אובחן בהריון;
* התקבלו תשובות רפואיות סותרות;
* הרשומה הרפואית חסרה או אינה ברורה;
* קיים חשש שהמועד להגשת תביעה מתקרב.
לסיכום
התיישנות ברשלנות רפואית היא נושא חשוב ומורכב. הכלל הבסיסי הוא שבע שנים, אך קיימים חריגים וכללים מיוחדים לגבי קטינים, גילוי מאוחר של נזק, רשלנות בהריון, רשלנות בלידה ומקרים שבהם העובדות הרלוונטיות לא היו ידועות למטופל.
הטעות הנפוצה ביותר היא להמתין. גם כאשר נדמה שהתביעה עדיין לא התיישנה, הכנת תיק רשלנות רפואית דורשת זמן: איסוף מסמכים, בדיקת מומחה, הערכת נזק ובניית תשתית משפטית.
אם קיים חשד לרשלנות רפואית, חשוב לבדוק בהקדם את מועד ההתיישנות ואת סיכויי התביעה — לפני שהזכות לפנות לבית המשפט ע
