תאונת דרכים מתרחשת בתוך שניות, אך השלכותיה עלולות להתברר רק לאחר שעות, ימים ולעיתים אף חודשים. לצד ההתמודדות עם הכאב, הטיפול הרפואי והנזק לרכב, מתעוררות שאלות רבות: האם חייבים להגיע למיון? למי צריך לדווח? איזה מסמכים חשוב לשמור? מי חברת הביטוח שאמורה לפצות? ומה עושים כאשר התאונה היא גם תאונת עבודה?
הפעולות שנעשות בזירת התאונה ובימים שלאחריה עשויות להשפיע על היכולת להוכיח את נסיבות האירוע, את הפגיעות שנגרמו ואת מלוא הנזק הרפואי, התפקודי והכספי.
עם זאת, חשוב לדייק: ניהול נכון של התביעה אין פירושו לבצע בדיקות או טיפולים שאין בהם צורך, או ליצור תיעוד מלאכותי לצורך ההליך המשפטי. המטרה היא לקבל את הטיפול הרפואי הנדרש, לדווח באופן אמין ומלא ולשמור תיעוד מסודר של הנזק כפי שהוא באמת.
במדריך זה נסביר מה עושים אחרי תאונת דרכים, שלב אחר שלב – החל מהדקות הראשונות בזירה ועד להגשת תביעה וקבלת פיצויים.
מה עושים מיד לאחר תאונת דרכים? הרשימה המקוצרת
לאחר שווידאתם שאין סכנה מיידית, מומלץ לפעול כך:
- להזעיק עזרה רפואית ומשטרה כאשר הדבר נדרש.
- לצלם את מקום התאונה, כלי הרכב, הנזקים וסימני החבלה.
- לאסוף את פרטי הנהגים, הרכבים, ביטוח החובה והעדים.
- לשמור סרטונים ממצלמות דרך או ממצלמות אבטחה לפני שיימחקו.
- לפנות לבדיקה רפואית המתאימה למצב.
- להסביר לרופא כיצד אירעה התאונה ולדווח על כל התסמינים הקיימים.
- לדווח למשטרה ולקבל אישור על תאונת הדרכים.
- לשמור כל מסמך רפואי, אישור מחלה, קבלה ונתון שכר.
- לבדוק אם התאונה היא גם תאונת עבודה.
- לא לחתום על כתב ויתור או פשרה לפני שהתמונה הרפואית התבררה.
- לקבל ייעוץ משפטי לפני קבלת החלטה סופית בתיק.
כעת נרחיב על כל אחד מהשלבים.
שלב ראשון: דאגו לבטיחות ולטיפול רפואי
הפעולה הראשונה לאחר תאונת דרכים אינה משפטית אלא רפואית ובטיחותית.
כאשר קיימת פגיעה משמעותית, אובדן הכרה, בלבול, קושי בנשימה, דימום, חולשה, נימול, כאב חריג, מגבלה משמעותית בתנועה או החמרה מהירה – יש להזעיק מיד את גורמי החירום ולפעול בהתאם להנחיותיהם.
אין להישאר בכביש או במקום מסוכן כדי לצלם את הרכבים, להחליף פרטים או להתווכח עם הנהג האחר. התיעוד חשוב, אך הוא אינו קודם לבטיחות ולטיפול הרפואי.
לא כל תאונת דרכים מחייבת פינוי באמבולנס או בדיקה בחדר מיון. הבחירה בין אמבולנס, מיון, מוקד רפואי או רופא בקהילה צריכה להיעשות לפי המצב הרפואי ולא רק כדי לקבל מסמך לצורך התביעה.
גם אם בזמן התאונה נדמה שהפגיעה קלה, אין להסיק מכך בהכרח שלא נגרם נזק. במצבי לחץ הגוף נמצא לעיתים בעוררות גבוהה, ורק לאחר שהאירוע מסתיים מתחילים להופיע כאב, נוקשות, כאבי ראש, סחרחורת, בחילה או קושי בתנועה.
היעדר פינוי באמבולנס אינו שולל כשלעצמו את האפשרות להגיש תביעה. עם זאת, כאשר מופיעים תסמינים, חשוב לפנות לבדיקה רפואית מתאימה ולא להתעלם מהם.
שלב שני: תעדו את זירת התאונה
ככל שניתן לעשות זאת בבטחה, מומלץ לצלם:
- את כל כלי הרכב המעורבים;
- מספרי הרישוי;
- מיקום כלי הרכב לאחר התאונה;
- הנזק שנגרם לכל רכב;
- הכביש, הצומת, החניון או מקום האירוע;
- תנאי הדרך והראות;
- חבלות חיצוניות שניתן לראות;
מומלץ לצלם גם תמונות רחבות של המקום ולא רק תקריב של הנזק לרכב.
אם ברכב מותקנת מצלמת דרך, יש לשמור את הסרטון בהקדם. במצלמות מסוימות ההקלטה נמחקת או נגרסת לאחר זמן קצר.
כאשר התאונה אירעה ליד עסק, בניין מגורים, חניון או צומת המצולם במצלמות אבטחה, כדאי לפעול במהירות ולבקש לשמור את הצילומים. לעיתים התיעוד נמחק אוטומטית עוד לפני שמוגשת בקשה רשמית.
האם נזק קטן לרכב שולל פגיעה גופנית?
לא.
נזק קל יחסית לרכב לא מוכיח שלא נגרמה פגיעה גופנית, כפי שנזק משמעותי לרכב לא מוכיח לבדו שנותרה נכות.
הפגיעה הרפואית נבחנת לפי מכלול הנתונים: מנגנון התאונה, התלונות, הבדיקות, הממצאים הקליניים, רצף הטיפול והשינוי בתפקוד.
לכן חשוב לצלם את הרכב, אך אין לבסס את התביעה הרפואית רק על התמונות.
שלב שלישי: אספו את פרטי הנהגים, הרכבים והעדים
מכל נהג מעורב מומלץ לקבל:
- שם מלא;
- מספר תעודת זהות;
- מספר טלפון;
- צילום רישיון הנהיגה;
- צילום רישיון הרכב;
- מספר הרכב;
- שם בעל הרכב, אם הנהג אינו הבעלים;
- שם חברת ביטוח החובה;
- מספר פוליסת ביטוח החובה;
- פרטי ביטוח מקיף או צד שלישי לצורך נזקי הרכוש.
אם היו עדים לתאונה, יש לקבל את שמם ואת מספר הטלפון שלהם. אין להסתפק באמירה שהעד עובד בעסק הסמוך או מתגורר באזור. לאחר מספר חודשים עלול להיות קשה לאתר אותו.
בתאונה באוטובוס, במונית או ברכב הסעות כדאי לשמור גם את מספר הקו, מספר הרכב, שעת הנסיעה, שם המפעיל וכרטיס הנסיעה או תיעוד התשלום.
אין צורך להתווכח בזירה על השאלה מי אשם. ניתן למסור תיאור עובדתי וקצר, אך אין לנחש מהירות, מרחקים או פרטים שאינכם זוכרים בוודאות.
שלב רביעי: אל תמהרו להודות באחריות
בתביעה בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הזכאות לפיצוי אינה תלויה בדרך כלל בשאלה מי אשם בהתנגשות.
גם נהג שגרם לתאונה עשוי, ככלל, להיות זכאי לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו.
עם זאת, קיימים חריגים בחוק, למשל במקרים מסוימים של נהיגה ללא רישיון מתאים, נהיגה ללא ביטוח חובה, שימוש ברכב ללא רשות או גרימת התאונה במתכוון.
בנוסף, נסיבות התאונה עדיין עשויות להיות חשובות לצורך בירור השאלות הבאות:
- האם האירוע נחשב מבחינה משפטית לתאונת דרכים;
- איזה רכב היה מעורב;
- איזו חברת ביטוח צריכה לפצות;
- האם היה ביטוח חובה תקף;
- האם השימוש שנעשה ברכב היה מכוסה;
- האם מדובר גם בתאונת עבודה;
- מי אחראי לנזקי הרכוש.
לכן עדיף לתאר את העובדות ולא לקבוע בזירת התאונה מסקנות משפטיות.
שלב חמישי: דווחו למשטרה וקבלו אישור משטרתי
אישור משטרה הוא מסמך חשוב בתביעת תאונת דרכים. הוא משמש לתיעוד מועד האירוע, המעורבים, כלי הרכב והנפגעים, ונדרש לעיתים גם במסגרת הטיפול הרפואי והתביעה מול חברת הביטוח.
בתאונות המתאימות ניתן להגיש דיווח מקוון למשטרת ישראל. במקרים אחרים יש לפנות לתחנת משטרה או להזעיק משטרה לזירה, בהתאם לחומרת התאונה ולנסיבותיה.
לצורך הדיווח כדאי להכין:
- תעודת זהות;
- רישיון נהיגה;
- רישיון רכב;
- תעודת ביטוח חובה;
- פרטי הנהגים והרכבים;
- תמונות וסרטונים;
- פרטי עדים;
- מסמכים רפואיים ראשוניים.
חשוב לוודא ששמו של כל אדם שנפגע מופיע באישור המשטרה, לרבות נוסעים וילדים שהיו ברכב.
אם מדובר בתאונת פגע וברח, יש לדווח למשטרה בהקדם ולתעד כל פרט שעשוי לסייע באיתור הרכב: צבע, דגם, מספר חלקי, כיוון נסיעה, עדים או מצלמות סמוכות.
שלב שישי: פנו לבדיקה רפואית ותארו במדויק את הפגיעה
התיעוד הרפואי הראשוני הוא אחד המרכיבים החשובים בתביעה.
בעת הבדיקה חשוב לציין:
- שהתסמינים הופיעו בעקבות תאונת דרכים;
- את מועד התאונה;
- אם הייתם נהגים, נוסעים, הולכי רגל או רוכבים;
- כיצד אירעה התאונה;
- באילו אזורים בגוף קיימים כאב או מגבלה;
- האם הייתה חבלת ראש, גם ללא אובדן הכרה;
- האם קיימים כאבי ראש, בחילה, סחרחורת או טשטוש;
- האם יש נימול, חולשה או הקרנה לגפיים;
- האם הופיעו כאבים בחזה או קשיי נשימה;
- האם קיימים פחד, חרדה, הפרעות שינה או קושי לחזור לנהיגה;
- כיצד התסמינים משפיעים על העבודה ועל חיי היום־יום.
המטרה למסור לרופא תמונה אמיתית ומלאה.
נפגעים רבים מתמקדים בפגיעה הכואבת ביותר ושוכחים לדווח על אזורים נוספים. לדוגמה, אדם עשוי להתמקד בכאב חריף בברך, ורק לאחר זמן להבחין גם בכאב בצוואר או בכתף.
כאשר מופיע תסמין חדש או מתגבר, חשוב לחזור לרופא ולתעד אותו.
האם כאבים יכולים להופיע רק לאחר יום או יומיים?
כן.
לעיתים הכאב אינו מורגש במלואו בזירת התאונה ומופיע או מתגבר רק לאחר מספר שעות או ימים. הדבר מוכר במיוחד בפגיעות צוואר, גב, כתפיים, כאבי ראש ותסמינים לאחר חבלת ראש קלה.
איחור מסוים בהופעת התסמינים אינו שולל אוטומטית קשר לתאונה.
עם זאת, ככל שחולף זמן רב יותר בלי תיעוד רפואי, חברת הביטוח עלולה לטעון שהתסמינים אינם קשורים לתאונה.
כאשר מופיעה תלונה חדשה, יש לפנות לרופא ולציין:
- מתי החלה;
- כיצד התפתחה;
- האם הייתה קיימת לפני התאונה;
- מה השתנה לאחר התאונה;
- כיצד היא משפיעה על התפקוד.
התיעוד הראשוני חשוב, אך הקשר לתאונה אינו נבחן לפי מסמך אחד בלבד. נבדקים גם רצף הטיפול, ממצאי הבדיקות, נסיבות התאונה, העבר הרפואי והתפתחות המצב לאורך זמן.
שלב שביעי: המשיכו במעקב רפואי לפי הצורך
שחרור מהמיון אינו סוף הטיפול.
מטרת חדר המיון היא בראש ובראשונה לאתר או לשלול מצבים דחופים. הוא אינו תמיד המקום שבו ניתן להעריך את מלוא ההשלכות האורתופדיות, הנוירולוגיות, הנפשיות או התפקודיות.
בהתאם לתסמינים ולהמלצות הרופאים, המשך המעקב עשוי לכלול:
- רופא משפחה;
- אורתופד;
- נוירולוג;
- רופא אף אוזן גרון;
- רופא כאב;
- פסיכיאטר או טיפול נפשי;
- פיזיותרפיה;
- ריפוי בעיסוק;
- רפואת שיקום;
- בדיקות הדמיה ובדיקות עזר.
אין צורך לבצע כל בדיקה אפשרית. בדיקות CT, MRI, אולטרסאונד או EMG צריכות להתבצע כאשר קיימת הצדקה רפואית והפניה מתאימה.
רצף טיפולי אינו פירושו ביקורים מיותרים. המשמעות היא שאם קיימת בעיה מתמשכת, היא מקבלת ביטוי סביר במסמכים הרפואיים, בטיפול ובהמשך הבירור.
גם פער בטיפול אינו שולל בהכרח קשר לתאונה. לעיתים יש לכך הסבר ענייני, כגון המתנה לתור, שיפור זמני, היריון, מחלה אחרת או קושי להגיע לטיפול. חשוב לתאר את הסיבה בצורה אמינה ולא להסתיר אותה.
בדיקת CT או MRI תקינה אינה בהכרח שוללת פגיעה
אחת הטעויות הנפוצות היא להניח שאם בדיקת ההדמיה תקינה, לא קיימת פגיעה.
בדיקות הדמיה הן כלי עזר חשוב, אך הן אינן בודקות כל מקור לכאב ואינן מחליפות בדיקה קלינית.
פגיעות ברקמות רכות, מגבלות תפקודיות, כאבי ראש, סחרחורת, הפרעות נפשיות, תסמונות כאב וחלק מהפגיעות הנוירולוגיות אינן תמיד משתקפות בבדיקת הדמיה.
גם המצב ההפוך אפשרי: בדיקת MRI עשויה להציג בלטי דיסק או שינויים ניווניים שהיו קיימים עוד לפני התאונה ולא גרמו לתסמינים.
לכן השאלה אינה רק מה רואים בבדיקה, אלא:
- מה היה מצבו של הנפגע לפני התאונה;
- אילו תסמינים החלו או הוחמרו אחריה;
- האם הממצאים מתאימים לבדיקה הקלינית;
- האם קיים רצף רפואי;
- ומהי ההשפעה התפקודית בפועל.
שלב שמיני: שמרו את כל המסמכים הרפואיים
מומלץ ליצור תיקייה מסודרת, פיזית או דיגיטלית, ולשמור בה:
- סיכום חדר מיון או מוקד;
- סיכומי ביקורים בקופת החולים;
- סיכומי רופאים מומחים;
- הפניות ומרשמים;
- תוצאות בדיקות;
- דיסקים של בדיקות הדמיה;
- אישורי מחלה;
- סיכומי פיזיותרפיה וטיפולים;
- מסמכי שיקום;
- אישורים על אביזרים רפואיים;
- מסמכים מתחום בריאות הנפש;
- התכתבויות עם קופת החולים;
- אישורי התחייבות ותשלומים.
עדיף לשמור את המסמך המלא ולא להסתפק בצילום מסך חלקי של האבחנות.
מי משלם על הטיפול הרפואי לאחר תאונת דרכים?
שירותים רפואיים הכלולים בסל הבריאות ניתנים, ככלל, באמצעות קופת החולים שבה חבר הנפגע.
לצד זאת, במסגרת תביעת הפיצויים עשויה להתעורר זכאות להחזר בגין הוצאות רפואיות, נסיעות, אביזרים וטיפולים שאינם מכוסים, ובלבד שהיו סבירים, נחוצים וקשורים לתאונה.
אין למהר לבצע טיפולים פרטיים יקרים מתוך הנחה שחברת הביטוח תחזיר בהכרח את מלוא העלות.
לפני הוצאה משמעותית כדאי לבדוק:
- האם הטיפול ניתן במסגרת קופת החולים;
- האם קיימת המלצה רפואית;
- האם הטיפול נחוץ עקב התאונה;
- האם קיימת חלופה ציבורית;
- ומהם תנאי ההחזר.
יש לשמור את הקבלות גם כאשר לא ברור עדיין אם ההוצאה תוכר.
שלב תשיעי: תעדו את הפגיעה בתפקוד
גובה הפיצוי אינו נקבע רק לפי שמות האבחנות או תוצאות הבדיקות. נבחנת גם השפעת הפגיעה על חיי היום־יום ועל יכולת העבודה.
מומלץ לשמור תיעוד של:
- היעדרות מהעבודה;
- ירידה בהיקף המשרה;
- שינוי בתפקיד;
- קושי בישיבה, עמידה, הליכה או נהיגה;
- צורך בעזרת בני משפחה;
- קושי בטיפול בילדים;
- הפרעות שינה;
- ירידה בריכוז או בזיכרון;
- הפסקת פעילות ספורטיבית;
- קושי בעבודות הבית;
- ירידה בהכנסות העסק;
- ביטול לימודים או הכשרה.
אין צורך לנהל יומן מלאכותי שנכתב לצורך התביעה. אפשר לשמור רישום ענייני של אירועים משמעותיים ושל השינויים שחלו בעקבות התאונה.
שלב עשירי: שמרו מסמכים המעידים על הנזק הכספי
לצד המסמכים הרפואיים יש לשמור:
- תלושי שכר מלפני התאונה ואחריה;
- טופסי 106;
- דוחות מס והכנסות של עצמאים;
- אישורי מעסיק על היעדרות;
- אישורי מחלה;
- קבלות על תרופות וטיפולים;
- הוצאות נסיעה וחניה;
- קבלות על עזרה בבית;
- הוצאות על אביזרים רפואיים;
- מסמכים על הפחתת משרה או שינוי תפקיד;
- נתונים על הפרשות לפנסיה וזכויות סוציאליות;
- מסמכים על התאמות דיור או ניידות, במקרים המתאימים.
גם עזרה שניתנה על ידי בן משפחה ללא תשלום עשויה להיות רלוונטית. חשוב לתעד מי סייע, באילו פעולות ובמשך איזו תקופה.
שלב 11: בדקו מי חברת הביטוח שצריכה לפצות
בתביעת נזקי גוף, הנתבע אינו בהכרח הנהג שגרם לתאונה.
נהג או נוסע ברכב
נהג או נוסע שנפגעו תובעים בדרך כלל את חברת ביטוח החובה של הרכב שבו נסעו.
גם כאשר נהג של רכב אחר גרם לתאונה, תביעת נזקי הגוף מוגשת בדרך כלל נגד מבטחת החובה של הרכב שבו שהה הנפגע.
